• זיהום מי התהום.
• רמת המליחות של הקרקע עולה, והיא נעשית רגישה יותר לסחיפה.
• זיהום התוצרת החקלאית שנועדה למאכל.
• זיהום האוויר - זיהום הסטרטוספרה ופגיעה בשכבת האוזון.

כאמור, עודפי הדשנים מצטברים בקרקע וחלקם עשוי להישטף ולהידחק לעומק הקרקע ולהגיע אל מי התהום. מהירות הדחיקה של עודפים אלו וקצב זיהום מי התהום תלויים בכמה גורמים, למשל: סוג הקרקע, סוג הדשן, מינונים וריכוזים של מינרלים במי קולחים.

החנקה (NO₃) היא התרכובת שמהירות תנועתה בקרקע אל מי התהום היא הגבוהה ביותר. אחריה באים האשלגן (K₂O) והזרחה (PO₄) שהיא האיטית מביניהם. מעבר לרמות סף, עודפי הדשן הנשארים בקרקע גורמים לירידת פוריותה ולהמלחתה, וכתוצאה מכן נגרם הרס למבנה הקרקע, והיא רגישה יותר לסחיפה.

עודפי דישון, בייחוד דישון חנקני, עלולים לזהם את התוצרת החקלאית שנועדה למאכל, בדומה לזיהום שחומרי ההדברה גורמים. השוק האירופי קבע תקנות שמגבילות את רמת הניטראטים המותרת בתוצרת זו, והמדינות המייצאות את התוצרת לאירופה חייבות לעמוד בתקנים אלו.

הזיהום נגרם מכל מיני סיבות, למשל:

• חוסר ידע וחוסר יכולת לבקר את כמויות הדשן המדויקות הדרושות לכל גידול במשך התפתחותו.
• מחירם הנמוך של הדשנים יחסית למחירן של תשומות חקלאיות אחרות, ומתן עודף דשן "ליתר ביטחון".
• סילוק שפכים ופסולת חקלאית - זבל של לולים, רפתות, אווזיות, דירי חזירים וכדומה - אל השדות, ופיזורם באופן לא מושכל ולא מבוקר.

כמה נתונים על זיהום מי התהום של ישראל בדשן

דשן סינתטי וזבל אורגני הם תשומות חקלאיות. כאמור, מחירם הנמוך יחסית ורצונם של החקלאים לשפר את תנובת החלקות המעובדות מביאים אותם להכביר בדישון, לעתים עד כדי הגזמה. מנתונים שהציג השירות ההידרולוגי אפשר לראות שאיכות מי הבארות בישראל יורדת באופן מדאיג.

בשנת 1991 נמצא כי רמת החנקות ב-7% מהבארות הייתה גבוהה מן התקן הישראלי, המגביל אותה ל-90 חלקי מיליון. ריכוז החנקות ב-21% מהבארות היה גבוה מ-45 חלקי מיליון (התקן האירופי).

כלומר, כשליש מן הבארות הפיקו מים שהיו נפסלים לשתייה באירופה!

ריכוז החנקות בבארות המדינה גדל בכ-1 מג"ל בממוצע לשנה. בשנת 1996 נמצא שכ-20% מבארות מישור החוף הכילו חנקות בריכוז הגבוה מהמותר על פי התקן הישראלי, ו-60% מהבארות היו עם תכולת חנקות העוברת את התקן האירופי. כלומר, רוב המים הנשאבים באגן החוף היו נפסלים לשתייה באירופה!

ההחמרה במצב החנקות במי התהום היא עובדה הנכונה לכל האקוויפרים הגדולים, אם כי מצב אגן החוף חמור במיוחד. בסקר אחר של השירות ההידרולוגי נמצא שכ-70% מכמות החנקות האלה מקורן בדשנים.

דישון גידולים בבתי צמיחה

מדיווחים שפורסמו בשנים האחרונות אנו למדים על עודפי מים ודשנים המתנקזים מגידולי החממה אל מתחת לנפח בית השורשים, ניגרים אל מחוץ לחממה ומחלחלים בסופו של דבר אל מי התהום.

גידולי החממה האלה מושקים ומוזנים באופן נמרץ, עד כדי כך שבחממות רבות יש להדיח את עודפי המליחות (שחלקה נגרם מדישון) באמצעות שטיפות תקופתיות.

הנה כמה נתונים של דישון גידולים בחממות: שטחם הכולל של הגידולים בבתי הצמיחה מגיע לכ-22 אלף דונם; בתי הצמיחה מושקים במשך השנה בכמויות של 1,500-3,000 מ"ק לכל דונם; שיעור ההתנקזות של המים האלה, המכילים חומרי דישון, הוא 30%-50%; בסך הכל מתנקזים משטחי הגידולים המקורים מתנקזים מידי שנה כ-8,000 - 18,000 טונות דשנים; לפיכך, מתנקזים מידי שנה כ-380 - 850 ק"ג חנקן, אשלגן וזרחן מכל דונם ("תרומת"גידולי החממה לשכבות הקרקע שמתחת לחממות - ואף למי התהום - נבדקה עם מדריכי הקרקע של שירות ההדרכה והמקצוע במשרד החקלאות).

מהנתונים האלה ניתן להבין כי על אף שלכמויות עודפות של דשן אין משמעות כלכלית מיוחדת, האפשרות שלהן לפגוע בסביבה ניכרת.

פעילות לשיפור הפעילות הסביבתית

צמצום זיהומם של משאבי הטבע הוא יעד אקולוגי חשוב, והשגתו דורשת מאמץ מקצועי בינמשרדי. הפעילות הזאת תיעשה בדרך של תיקון תקנות, חקיקה והסברה.

פעילות ההסברה תדגיש את עניין דישון הקרקע, משום שדרך הקרקע התרכובות המזינות מועברות הן לגידולים והן למי התהום. יוגדרו ספים, ויוצעו אמצעים לדישון ולהגדרת דרכי הדישון. בפעילות הנרחבת והמגוונת הזאת צריכים להשתתף אנשי האגף לאגרואקולוגיה, בעזרת אנשי ההדרכה והמקצוע במשרד החקלאות, (שה"ם) מדעני מנהל המחקר החקלאי ומומחים מנציבות המים.

כצעד ראשון בדרך לצמצום הזיהום של משאבי הטבע יש לחייב את החקלאים לנקוט מגוון אמצעים. הראשון והמיידי שבהם הוא הגבלת הדישון כך שלא יינתן דישון עודף.

האגף לאגרואקולוגיה והלשכה המשפטית במשרד לאיכות הסביבה יזמו הצעה לתקנות בחוק המים. עיקרה של ההצעה הוא מניעת זיהום של מי התהום מחממות. התקנות המוצעות יחייבו לאטום את החממות ויאסרו לנקז עודפי מים ודשן אל הקרקע. החלופות האפשריות יהיו מיחזור או סילוק העודפים באמצעות מערכות ביוב. באירופה (הולנד) כבר יש תקדימים לכך. יש לבחון תקנה מוצעת זו עם בעלי המקצוע שהוזכרו לעיל.

גם בישראל הוכח שניתן למחזר את מי הנקז להשקיה, וכי הפעולה היא כדאית מבחינה כלכלית. חקלאים ממחזרים את מי הנקז, הלכה למעשה במקומות שונים ברחבי המדינה (בבקעת הירדן, בחבל הבשור).

שיתוף הפעולה הבין-משרדי יכול להווצר בכמה דרכים:

1. חינוך והסברה לחקלאים במטרה להקטין את השימוש בדשנים.
2. עידוד מיחזור הדשנים באמצעות סיוע כספי למי שיתקין מערכות מתאימות. בעידודו של האגף לאגרואקולוגיה והמדען הראשי, נעשתה עבודה לבדיקת הממשק של מיחזור נקז חממות הלכה למעשה, כולל בדיקת ההשפעות השליליות האפשריות (למשל, הסיכון שבמחזור פתוגנים צמחיים והמלחת מצע הגידול). עבודה זו צריכה להימשך, ולהעמיק את המחקר בנושא.
3. התניית מתן סיוע כספי למשקיעים במשקים חקלאיים במילוי הדרישות הסביבתיות הרלוונטיות.
4. עידוד השימוש בדשנים חלופיים וחדשניים, כגון דשנים שמשתחררים אל תמיסת הקרקע באיטיות.
5. הטלת היטלים על רכישת דשנים.
6. הגבלת השימוש בדשנים, בזבל ובמי קולחים בכלל ובאזורים רגישים בפרט. יש להגיע להסכמה מקצועית עם בעלי המקצוע במשרד החקלאות בנוגע לדרכים לבקרה ולצמצום של רמות הדישון של הגידולים החקלאיים. הוועדה הבין-משרדית לטיפול בשפכים ובפסולות חקלאיות היא מסגרת העבודה המתאימה לכתיבת הנחיות אלו. ההנחיות ייעשו לתקנות במסגרת חוקים קיימים או חוקים חדשים של המשרד לאיכות הסביבה. עניינן של ההנחיות והתקנות יהיה רמות הדישון המותרות בגידולים השונים בכל אזורי הארץ, בהתאם לרגישותם של משאבי המים והקרקע באותם מקומות, ויפורט בהן גם האופן שבו יבוקרו רמות אלו.
7. חיוב החקלאים לנטר את היסודות העיקריים בקרקע לפני כל פעולת דישון. קיימות ערכות לבדיקת חנקות, מליחות וכדומה, והשימוש בהן פשוט ולא יקר. יש חקלאים העושים זאת כבר היום מסיבות חקלאיות וכלכליות.
8. הורדת סף הזיהום המותר של מי התהום מניטראטים מריכוז של 90 מג"ל לערך המזערי שאפשר לעמוד בו.
9. הגברת הביקורת על רמת נוכחות הניטראטים בתוצרת החקלאית המיועדת לייצוא ולצריכה בישראל. בדיקת רמת הניטראטים בפטוטרות העלים אינה מסובכת ואינה יקרה.
10. עידוד פיתוחם של מודלים לחיזוי תנועת מינרלים בקרקע, כגון תנועה של חנקות, ובהתאם לכך - קביעת רמת הדישון הנחוצה. כלים חישוביים אלו יהיו לעזר רב בידי בעלי המקצוע בתחום החקלאות, וכן בידי המומחים של המשרד לאיכות הסביבה, בבואם להעריך סיכונים של זיהום משאבי מים. גם חקלאים שהכשרתם מתאימה יוכלו לעשות שימוש בתוכנות כאלה לקביעה מושכלת של כמויות הדשן הנחוצות.
11. קביעת כושר הנשיאה של קרקעות לזבל אורגני ולקומפוסט. לצורך זה הוחל במחקר יישומי באמצעות המכון לקרקע ולמים במכון וולקני. תוצאות המחקר יקבעו את כושר הנשיאה של הקרקע בכלל, ובאופן מיוחד את כושר הנשיאה של הקרקעות לקומפוסט ולזבל אורגני. על סמך מסקנות המחקר ינוסחו הנחיות ברורות של מינון ושימוש בתשומות חקלאיות אורגניות במגזר החקלאי.

התוויה לעתיד

1. הנהגת משטר דישון משולב (Integrated Fertilization Management)
2. קביעת יעדים לאומיים מושכלים, מעשיים ובני השגה בנוגע לשיעור הצמצום בדישון. מדינות דוגמת הולנד, גרמניה, ארצות-הברית (קליפורניה, אאיווה ונברסקה) הציבו יעדים כאלה, והן פועלות להשגתם בדרכים מקצועיות, מנהליות ומשפטיות. בקרב מדענים בישראל ובארצות אחרות יש תמימות דעים: השיעור הממוצע של הדישון העודף בכלל הגידולים החקלאיים מגיע לכדי 30%.

מדינת ישראל חייבת אף היא להציב לה יעדים דומים. האגף סבור שבעשר השנים הקרובות יש לצמצם את השימוש בדשנים סינתטיים, ובראשם את הדישון בדשנים חנקניים, בשיעור של כ-30%.