מאת: פרופ' אבי שמידע

מרבדי פריחה עזים הם מסימני ההיכר של הפריחה האביבית בארצנו והם יפים להדהים, אך הם כה נפוצים, עד כי העין כמעט רגילה בהם. עם זאת, מרבדי פריחה כחולים נדירים מאד בישראל, ולכן מושכים במיוחד את העין כתמי הפריחה של תורמוס ההרים בתל שכה ומשני צידי הדרך של כביש 70 וכביש 716.

תיאור המין: התורמוס הוא צמח חד-שנתי שעיר כולו, שגובהו 25 - 40 ס"מ. תפרחת הצמח בולטת למרחוק בצבע כחול עמוק, ובכותרת יש כתם לבן ההופך לוורוד לאחר שיא הפריחה. עלי הצמח מחומשים: מעוקץ הפרח יוצאים בבת אחת 5 עלעלים מוארכים והעלה נראה כעין כף יד. לאחר הפריחה מגדל הצמח תרמיל שעיר גדול (4-6 ס"מ). התרמיל מתפקע בהבשלה והזרעים נופלים קרוב לצמח האם. לתורמוס הזרעים הגדולים ביותר מבין צמחי הפרפרניים בארץ; הם דמויי עדשים, קוטרם כ- 13 מ"מ ופני השטח שלהם מחוספסים. בניגוד לשאר זרעי הקטניות, הטעימים למאכל - טעם זרעי התורמוס מר מאד גם לאחר הרתחה ממושכת במים (הזרעים מכילים חומר רעיל: לופולין). לפי התיאוריה האקולוגית, זרעים כה גדולים מהווים מקור מזון משובח לחיות רבות - ועל כן הגן התורמוס על זרעיו במשך האבולוציה על-ידי יצור חומרים רעילים הדוחים את בעלי החיים מלאכול אותם. זרעיו של התורמוס התרבותי (בעל פרחים לבנים בהירים) אינם מרים.

פולקלור ומסורת: מדברי חז"ל: "והתורמוס היבש, מפני שהוא מאכל לעניים", מציין את טעמם הירוד של זרעי התורמוס בהשוואה לשאר זרעי הקטניות ובמיוחד בהשוואה לפול.

שימושים: הזרעים ככל חלקי הצמח מכילים רעל, אלקלואיד בשם לופילין, ומותר לאכלם רק לאחר בישול במים פעמים אחדות והחלפת המים בכל פעם. הזרעים נאכלים ממולחים או מוחמצים, כקינוח או כמאכל רחוב, ומוטלים ביד לפה. כן היו נוהגים לקלות את הזרעים כפולים לתחליף קפה. יש לזכור כי תורמוס ההרים הוא צמח מוגן ומומלץ למאכל הוא קרובו התרבותי, התורמוס הלבן. ברפואה העממית משמש התורמוס לשבירת עצירות ולגרוש תולעים ממערכת העיכול. אפר הזרעים משמש לגרוש כינים.

בית גידול ותפוצה בישראל: גדל בקרקעות כבדות בהרים באדמה טרה-רוסה שטופה מגיר. יוצר כתמים צפופים של שלטון אשר קשה להסביר את תפוצתם המדויקת במרחב. התורמוס הארץ-ישראלי הוא מין היחיד כמעט מבין מיני התורמוס הגדל באזורי גיר. שאר מיני התורמוס אופייניים לקרקעות חסרות גיר כדוגמת אדמת בזלת או אדמה חולית במישור החוף. בגולן נפוץ ביותר תורמוס צר-עלים ובמישור החוף המין הנפוץ הוא תורמוס ארץ-ישראלי.

מועד פריחה: פורח בחודש מרץ בכתמי פריחה מרהיבים.

מינים קרובים: שמונה מיני תורמוס בישראל וכולם חד-שנתיים. כל המינים "שונאי גיר" (= קלציפוביים בלעז) והם גדלים בקרקעות חוליות חסרות גיר או בהרי בקרקעות אדומות שטופות מגיר. התורמוס השעיר הוא מין דומה מאוד לתורמוס ההרים ולתורמוס ארץ-ישראלי ואף גדל באותם אתרים שבהם גדלים שני המינים האלה. הוא נבדל בשעירותו ובאשכולות פרחיו הקצרים. זהו מין נדיר מאוד בקרקעות חמרה במישור החוף ובקרקעות כבדות באזור ההררי מעל 600 מטר. הפריחה של התורמוס השעיר מאוחרת יחסית ליתר מיני התורמוס בישראל: מין נדיר הפורח בסוף מרץ במישור החוף ובאפריל בהרים. תפוצתו בישראל: גליל, הרי יהודה (נכחד ?), צפון הגולן ונדיר ביותר בשרון . מין נוסף של תורמוס הוא תורמוס צהוב הנדיר והיפהפה שניתן לראותו בפריחה בחורבת צ'רקס אשר ליד פרדס חנה.

האבקה: לתורמוס ההרים עמוד פריחה שהוא תפרחת אנכית עליה כמה עשרות פרחים כחולים וגדולים הערוכים בדורים. התורמוס שייך למשפחת הפרפרניים, שלכל חבריה אופייני פרח דמוי אפונה: לפרח עלה "מפרש" ורחב הניצב למבנה גלילי מוארך המכונה "סירה". בתוך הסירה נמצאים אברי המין של הפרח - האבקנים, השחלה ועמוד העלי. דבורי-דבש ודבורים גדולות בודדות נוחתות על הסירה ו"חולבות" את האבקה היוצאת מקצה הסירה. לחץ הגוף של הדבורה מפעיל מנגנון בוכנה באברי הסירה וגוש אבקה כתום נדחף החוצה כמו מתוך שפופרת ונוגע קלות בבטן הדבורה. כדאי להתקרב לפרח ולבצע את הפעולה בעזרת האצבע - לחצו על קצה הסירה וראו כי גם אצבעכם נצבעת באבקה הכתומה. בבסיס מפרש הכותרת של הפרח יש כתם לבן בולט. כתם זה משנה את צבעו לורוד ואחר כך לארגמן עז לאחר ההפריה. בדרך כלל נמצא בתחתית התפרחת פרחים כחולים בעלי כתמים ארגמניים במרכזם (כלומר כאלה שבוקרו כבר על ידי הדבורים ) ובראש התפרחת פרחים לבני כתם. מפליא הוא כי הדבורים לומדות לבוא ולבקר רק בפרחים הצעירים יותר, לבני הכתם, בהם עדיין לא ביקרו דבורים ולכן יש בהם אבקה רבה. ביום לאחר הביקור משנה הפרח את צבע הכתם אך אינו נושר כמו בצמחים רבים אחרים, כלומר הפרחים הזקנים שסיימו את תפקידם המיני משמשים כתוספת פרסומת לפרחים הצעירים באותה תפרחת. המדרונית - דבורת הבר המאביקה את תורמוס ההרים : אין צורך להיבהל מהזמזום החזק של הדבורים באביב ובכלל, דבורי הבר הן ממש "חיות מחמד". דבורים בודדות אינן עוקצות אלא אם כן מעכתם אותן וניתן לקרב את האצבעות עד למרחק של סנטימטר אחד מהדבורה מבלי שהיא תפגע בכם. באזור תל שכה נפוצות מאוד דבורי בר מהסוג מדרונית (Anthophora), דבורים גדולות, שמנמנות ושעירות מאד הנראות כמו דובונים. אם אתם רואים דבורים קופצות אחת על השנייה הרי שאתם צופים בהזדווגות. מחזות של הזדווגות ניתן לראות על התורמוסים, על מרווה ריחנית, על צחנן מבאיש ועל שיכרון זהוב.

טיול צמח השבוע מומלץ רותם" - פריחת תורמוס ההרים

פריחת תורמוס ההרים בתל שוכה: תל שוכה נמצא בראש גבעה שראשה מלאכותי, בשוליים הדרומיים של עמק האלה. בימי בית ראשון היה כאן מרכז מנהל חשוב של ממלכת יהודה. היום המקום הוא אתר פריחה המושך אליו חובבי פרחים אנושיים וגם לא אנושיים. אל תל שכה מגיעים בכביש מספר 375 מצומת האלה: כ3- ק"מ ממזרח לצומת האלה פונה דרומה דרך עפר טובה ותחילתה שלט המורה על שמורת התורמוסים בתל שכה . נוסעים בדרך לאורך ערוץ של נחל ולאחר חציית הערוץ תראו מימין גוש של שיחי צחנן מבאיש, שעליהם מצחינים ופרחיהם הצהובים-ירקרקים מכילים צוף רב. הפרחים מושכים דבורים מהסוג מדרונית (Anthophora), דבורי הבר הגדולות החשובות ביותר להאבקה בארצנו. כדאי לעצור ולהתבונן כיצד הן מטפלות בפרחים במיומנות רבה. עוד מעט נראה את אותן דבורים מבקרות אצל פרחי התורמוס, שם הן אוספות רק אבקה. בפרחי הצחנן הן אוספות רק צוף. לפני שנעזוב את כתם הצחנן כדאי להציץ בצמחי המעזבות הרבים הגדלים בשולי האפיק. לחוּת וחומר אורגני רב מתאימים במיוחד לברקן סורי, גדילן מצוי, חרדל לבן ולוענית גדולה. בין צמחים אלה משתרג אפון קיפח, שהוא מטפס עדין בעל פרח ארגמן יפהפה וממנו תורבתה אפונת הגינה. בצד הדרך מיתמרים צמחי שומר פשוט, שריחם כריח ה"שמיר". נמשיך בנסיעה קצרה עד חניון שמורת התורמוסים, שנמצא במפגש של שתי דרכי עפר, כאן מחנים את הרכב. מהחניון לכו כ - 300 מ' בדרך עפר שמקיפה את התל עד מפגש עם שביל מסומן כחול . על המדרון משמאל כבר ניתן לראות את חגיגת הפריחה המזומנת לנו - עמודים גבוהים צהבהבים של כלך מצוי, כתמי לילך של עכנאי יהודה ופריחה לבנה של שיחי מרווה ריחנית, והבולט מכולם הוא הכחול של תורמוס ההרים. השביל המסומן כחול עולה בתלילות אל מרומי תל שכה ומשני צדדיו יש כתמים עזים של פריחת תורמוס ההרים. מומלץ לבוא בקבוצה קטנה, לשבת ליד אחד מגושי הפריחה ולהביט על הדבורים בעבודתן. כל המדרון הדרומי של תל שוכה מכוסה במאות אלפי צמחים של תורמוס ההרים, הפורחים בכתמים צפופי פריחה שצבעם הכחול בולט למרחקים. הדבורים מבקרות אך ורק בפרחים צעירים, בעלי כתם פרח לבן, ונמנעות מלבקר אצל הפרחים הזקנים בהם כתם הפרח נצבע ארגמן. צמחי התורמוס מתחרים זה בזה על חסדי הדבורים, ולכן הם משקיעים הרבה בפרסומת - רוב פרחי התפרחת לא עושים כלל זרעים, והם מיוצרים רק כדי למשוך אליהם את הדבורים. אין צורך להיחפז בטיפוס. העלייה מאפשרת ליהנות משפע של פריחה אביבית - אדום שני של נורית אסיה וכלנית, תכול שמים של מקור-חסידה גדול הפורח רק בבוקר ופרחיו פונים אל השמש, והרבה הרבה מינים חד-שנתיים קטנטנים בהם נתברכה ארצנו וקצרה היריעה מלהזכירם. בראש תל שכה , ברום של 350 מטר, נראים שרידיה של שכה הקדומה, עיר חשובה ביהודה. זו גם נקודת תצפית יפה על עמק האלה. השביל המסומן מושך אל השוליים המערביים של התל. סביב פורחים בשפע צמחים חד-שנתיים בשלל צבעים, ביניהם בולטים ביותר כתמי הקחוון המצוי העמיד לרעיה והמון מיני תלתנים ( תלתן הפוך, תלתן לביד, תלתן אלמוות, תלתן ארגמני, תלתן נאה, תלתן תריסני, תלתן חקלאי, תלתן כוכבני, תלתן הכדורים, תלתן קיפודי, תלתן חדוד ותלתן דוקרני). במטר רבוע אפשר למצוא כאן לפחות שבעה מינים של תלתן ובאזור כולו יותר מ-15. זהו אחד המקומות העשירים במיני תלתן בעולם. כאשר נגיע אל הקצה המערבי של התל, נחפש נקודה המשקיפה על החניון. על הגבעה ממול (מצפון לתל) רואים חורש יפה ומפותח של אלון מצוי, חרוב מצוי, אלה ארצישראלית ואשחר ארצישראלי. כאן, בנקודה זאת, נראה שביל ברור הגולש בתלילות אל החניון ויהיה עלינו להחליט אם לסיים כאן את הטיול או להאריך אותו מעט. כדי להמשיך בטיול נעזוב את השביל המסומן ונלך לאורך שולי התל לכוון מערב (עם כוון השעון), עד המתלול של התל שנמצא מעל עמק האלה, מראשו נשקפת תצפית מרהיבה. מכאן שובו אל הנקודה הגבוהה בתל וממנה לכיוון דרום-מזרח לאורך שלוחה שהיא המשכו של התל. השביל גולש בהדרגה מהתל בין עצי חרוב ואשחר ארצישראלי ומשטחי סלע עם גתות עתיקות , ומגיע בסופו של דבר אל דרך עפר בשולי מטע זיתים . בדרך העפר פנו לצפון-מערב (ימינה) ושובו לחניון בדרך העפר המקיפה את התל, מרחק של כקילומטר. מצד ימין ניתן לראות על מדרון התל מערות אחדות, ששימשו בעבר כמשכנות לצאן. בסלעים העוטרים את המערות גדלים בשפע צמחי שיכרון זהוב, כשמם כן צבע הפרחים שלהם.

מחלף אליקים: בחניון שער הכרמל באזור המוחרקה שבכרמל יש שטחי בתה נרחבים שבהם צומחים ופורחים באביב שפע של מינים חד-שנתיים היוצרים מרבדי פריחה מרהיבים. ממרכז הארץ נוסעים בכביש מס' 2 (כביש החוף) עד מחלף זכרון ובו פונים לצפון-מזרח, אל כביש מס' 70 (כביש ואדי מילח). נוסעים כ-17 ק"מ עד מחלף אליקים ופונים בו צפונה (שמאלה) אל כביש האורך של הכרמל, כביש מס' 672. עוברים את האורחן וכק"מ אחד אחרי האורחן ממזרח לכביש נמצא חניון שער הכרמל. בחניון יש תחנת מידע הפעילה באביב. החניון גדול ויש בו שבילים רבים. יש לנסוע בשבילים לפינה כלשהי שתישא חן בעיניכם. בשיטוט קצר בין העצים הנטועים והסלעים תפגשו צמחים חד-שנתיים רבים הפורחים עתה כגון - נסנית דוקרנית, צפורני-חתול מצויות, מקור-חסידה גדול, מסרק איברי, איסטיס מצוי, נוניאה קהה וזמזומית מצויה.  מומלץ לשלב ביקור זה בטיול מקיף יותר בכרמל שהוא בשיא יופיו באביב. באמצע מרץ פורחים בקרבת מקום בנחל תות כתמי כחול של תורמוס ההרים. לכן מומלץ ללכת מהחניון בכוון דרום מערב ; על שיפולי הגבעות בכוון אתר "חגית" היא תחנת הכוח של חברת חשמל מצפון לנחל תות, נפגוש בכתמים מרהיבים של תורמוס ההרים.

אתרים נוספים לביקור וצפייה בפריחת תורמוס ההרים: גולן - צומת יהודיה, מצפה אופיר ליד גבעת יואב, שמורת גמלא, נחל חמדל; עמק החולה: כביש גונן - גדות; גליל - קרני חיטין, תל קישיון ליד צומת גזית, נעורה ליד עפולה - נחל תבור- כפר תבור; כרמל ורמות-מנשה - נחל תות, על כביש 70 ליוקנעם; הרי ירושלים - עמק הארזים; הרי-יהודה - תל שוכה בעמק האלה .